Uncategorized

כשמתכננים בית או משפצים דירה, אחד הרגעים שבהם מתחילה ההתלבטות האמיתית הוא המעבר בין החללים המרכזיים לבין חדרי השירותים. במסדרון יש רצפה אחת, בסלון רצפה שממשיכה את הקו העיצובי, ואז מגיעה השאלה אם נכון להמשיך את אותו חומר גם לחדר הקטן של השירותים או לעצור רגע ולבחור משהו אחר. זו שאלה שנשמעת פשוטה, אבל בפועל

מרפסת קטנה בבית עם ילדים היא מקום שחי כל הזמן. בבוקר יוצאים לשתות קפה, אחר הצהריים הילדים משחקים שם, ובערב רוצים לשבת רגע בשקט וליהנות מהאוויר. הבעיה היא שבפועל, המרפסת הופכת מהר מאוד לאזור שמקבל הרבה עומס: מים שנשפכים, לכלוך שנכנס מבחוץ, משחקים שנגררים על הרצפה, ולעיתים גם חשש מהחלקה. לכן הבחירה של המשטח אינה

רבים מרגישים שחדר האמבטיה שלהם תמיד נראה קצת עייף. הרצפה נראית מלוכלכת גם זמן קצר אחרי הניקיון, הרובה מתכהה, והתחושה הכללית היא של מאבק מתמשך בעובש, כתמי סבון וריח לא נעים. זה קורה גם בבתים שבהם מקפידים לשטוף ולנקות באופן קבוע. אחד הגורמים המרכזיים לתחושה הזו הוא בחירה לא מתאימה של ריצוף לחדר רטוב. ריצוף

שירותים הם אחד החדרים הקטנים ביותר בבית, אבל גם אחד השימושיים ביותר. כמעט כל אורח עובר שם, המשפחה משתמשת בהם כמה וכמה פעמים ביום, וכל טעות בתכנון מורגשת מהר מאוד. בחדר קטן כל החלטה בולטת: אם הרצפה מחליקה, מרגישים את זה מיד. אם הרובה משחירה, זה קופץ לעין. אם הדוגמה סוערת מדי, החדר נראה עמוס

מטבח עם ילדים הוא מטבח שחי ועובד כל היום. בישולים, כריכים בבוקר, ארוחות ערב משפחתיות, כוסות שמיץ שנשפכות, ידיים מלוכלכות שנשענות על הקיר ליד השיש. בתוך כל זה, הקירות ליד הכיור, הכיריים ומשטחי עבודה נפגעים הכי מהר. צבע רגיל סופג כתמי שמן, טפטים מתבלים מהר, ואחרי תקופה קצרה כל האזור נראה עייף ומלוכלך גם אם